החלטה בתיק בר"ע 21375-10-11

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיאה אורלי סלע; ב"ל 31641-12-10), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.11.2010 (להלן - הוועדה), אשר קבעה למבקש נכות בשיעור 15%.

2.     המבקש  נפגע בכתף הימנית במהלך עבודתו ביום 4.6.2009, ואובחן כסובל מקרע בגיד ה- SS עם תלישה של ה-SLAP. ביום 20.10.2009 עבר המבקש ניתוח תיקון בכתפו. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש 15% נכות. על החלטה זו הוגש ערר, אליו צירף המבקש את חוו"ד של ד"ר טיין, לפיה נכותו הצמיתה בגין הפגיעה בכתף הינה בשיעור 25%. 

3.     הוועדה מושא בקשה זו, התכנסה ביום 7.11.2010, שמעה את תלונות המבקש, עיינה בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים שהיו בפניה, וסיכמה מסקנותיה באופן הבא: "לאור הממצאים הקליניים, מצבו מתאים לקביעתו של דרג א', כלומר 15% לפי 41(4)ב. הוועדה דוחה בכך את הערר. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר טיין מ-19.8.10 בדיקתו היום אינה מתאימה לבדיקת הוועדה ולכן אינה מקבלת את מסקנותיו".

4.     המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, וטען את הטענות הבאות:  היה על הוועדה להעניק לו נכות על פי סעיף 41(4)ג למבחנים בתוספת ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: המבחנים בתוספת) בשיעור של 25%; הוועדה לא נימקה כראוי, מדוע אינה מקבלת את המלצתו של ד"ר טיין; יש לפסול את הרכב הוועדה ולמנות ועדה בהרכב אחר, וזאת עקב הערתו של אורטופד הוועדה, לפיה אם המבקש עבר ניתוח לתיקון הכתף, אז הוא בריא. אמירה זו גרמה לקיבוע עמדתם של חברי הוועדה, ולדחיית הערעור. לעומת זאת, טען המוסד כי: הוועדה ערכה בדיקה קלינית יסודית של המבקש הכוללת טווחי תנועות, וכן התייחסה לבדיקת MRI מיום 4.9.09.  בהתאם לכל אלה, קבעה הוועדה את נכותו של המבקש על פי סעיף 41 (4)(ב) למבחנים בתוספת; בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר טיין ציינה הועדה כי בדיקתה שונה מבדיקתו, ולכן ממצאיה שונים; באשר לטענה ביחס ליישום סעיף 41 (4) (ג) למבחנים בתוספת - מדובר בטענה רפואית גרידא. סעיף זה קובע דרישה לקיום ממצא של הגבלת תנועות של עד 45 מעלות מהגוף או הגבלה ניכרת, ממצאים שלא עולים מבדיקת הועדה, כפי שמשתקף בפרוטוקול; בנוגע לטענה באשר לפסילת הרכב הועדה, בגלל הטענה להתבטאות אורטופד הוועדה - אמירה זו אינה משתקפת מן  הפרוטוקול, ומאחר והמבקש היה מיוצג גם בפני הוועדה, היה מצופה ממנו כי אמירה זו, שהינה מהותית לטענתו, תרשם בפרוטוקול. משלא נרשמה, אין לקבלה ודינה להידחות.

5.     בית הדין האזורי קבע, כי הממצאים של הוועדה שונים מהממצאים שבחוות הדעת שהמציא המבקש, ומובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות. קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת". לפיכך, ומשהחלטת הוועדה הייתה מנומקת ומבוססת כראוי על בדיקתה והחומר הרפואי שהונח בפניה, לא מצא בית הדין האזורי מקום להתערב בהחלטתה.

6.     בבקשת רשות הערעור העלה המבקש בתמצית טענות אלו: טענת המבקש לפסילת הוועדה לא נדונה על ידי בית הדין האזורי; בית הדין האזורי לא דן בטענה כי יש לקבוע למבקש נכות בשיעור 25% לפי סעיף 41(4) ג' לתוספת בתקנות - "הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ או פנימה"; אין התייחסות של בית הדין האזורי לטענתו החלופית של המבקש, להענקת נכות לפי סעיף 42(1) לתוספת בתקנות בגין הקרעים בכתפו.

7.     לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובכלל החומר המונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין.

8.     טענת המבקש, כי יש לפסול את הוועדה בשל התבטאות האורטופד כי "אם המבקש עבר ניתוח תיקון בכתפו אזי הוא בריא", לא נמצאה לה בסיס בחומר הראיות שבפנינו, והדבר גם לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול הוועדה, וזאת חרף העובדה כי המבקש היה מיוצג בפני הוועדה, וטיעון כזה מן הסתם היה מועלה בו במקום בפני הוועדה. אף לגופם של דברים לא מצאתי כי יש בכך עילה לפסילת הוועדה. אפשר היה לצפות שאמירה זו תשלול לכאורה הכרה מוחלטת בנכותו של המבקש, בעוד שהוועדה החליטה כי יש להעניק למבקש נכות צמיתה של 15%. קביעה זו של הוועדה  מצביעה באופן ברור על כך, שמסקנות הוועדה אכן הושתתו על ממצאי בדיקתה. 

9.     קביעת סעיף הליקוי המתאים למצבו הרפואי של המבוטח הוא תפקידה של הוועדה. החלטת הוועדה הייתה מנומקת ומפורטת ונסמכה על ממצאי בדיקתה.  המבקש טוען, כי כיוון שממצאי הוועדה הם שהסיבוב החיצוני בכתף ימין (10 מעלות) מהווה מחצית מהסיבוב החיצוני בכתף שמאל (20 מעלות), משמעות קביעה זו היא שישנה הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי פנים, ועל כן היה על הוועדה לקבוע למבקש 25% בהתאם לסעיף 41(4)ג' לתוספת בתקנות - "הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי פנימה", טענה זו דינה להדחות. אין בית דין זה בקי "בשיר המעלות" של הוועדה, איך אלה נקבעות, וכיצד מתורגמות המעלות להגבלות ודרגת נכות בעקבותיהן. הניסיון להבין את הדברים בשאלות שהפניתי למוסד, לא השכיל אותי דיו. מה שניתן להבין מבדיקת הוועדה הוא, שהמבקש היה " מסוגל להביא את היד לכתף הנגדית מאחורי העורף". מאידך , התקשה להביא את היד מאחורי הגב". ממצאים אלה לכאורה מתאימים לנוסח סעיף 41(4)(ב) לתוספת בתקנות שעניינינו " הגבלות התנועה בפרק הכתף עד גובה השכם". הוועדה היא הגורם הרפואי המוסמך, ולה הידע והכלים המקצועיים לבחון את מגבלותיו של המבקש, ומהי דרגת הנכות שעליה לקבוע לו. בממצאים רפואיים אלה, אין לבית הדין הבקיאות והסמכות להתערב. טענת המבקש לחלותו של סעיף 42 (1) למבחנים שבתוספת לא נשענה על ממצא כלשהו שיכול לבסס אותה, ולכן דינה להידחות. אוסיף, כי גם בחוו"ד של ד"ר טיין, אותה הציג המבקש בפני הוועדה, אין התייחסות לסעיף זה. ממצאיו של ד"ר טיין גם היו שונים ממצאי הוועדה, ואין איפוא לתמוה, שגם המסקנות היו שונות.   

10.           סוף דבר -לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ג' סיון תשע"ב (24 מאי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: